תסמיני השתנה בגברים

תסמיני השתנה בגברים

Lower Urinary Tract Symptoms (LUTS)

תסמיני השתנה

הערמונית היא בלוטה שממוקמת במוצא שלפוחית השתן ומקיפה את השופכה (צינור ההשתנה). תפקידה העיקרי של הערמונית היא לייצר חלק מנוזל הזרע. אצל גברים צעירים, הערמונית היא בדרך כלל בגודל של כ- 20 סמ"ק, אולם עם העלייה בגיל, מעל 50 שנה, אצל מרבית הגברים הערמונית נוטה לגדול עם השנים. עלייה זו בגודל הערמונית נקראת היפרפלזיה שפירה של הערמונית (BPH). בחלק מהמקרים, הגדילה השפירה של הערמונית כלל לא מובילה לתסמינים. אך ישנם מקרים בהם הגדילה גורמת לתסמיני השתנה.

התסמינים האפשריים:

  • הטלת שתן תכופה
  • קשיים בהתאפקות להטיל שתן
  • התעוררות בלילה כדי להטיל שתן
  • תחושת חוסר יכולת לרוקן את שלפוחית השתן
  • עיכוב בהתחלת מתן שתן
  • זרם שתן חלש
  • זרם שתן מקוטע
  • בריחת שתן
  • הטלת שתן כואבת
  • דם בשתן
  • חוסר יכולת להטיל שתן (אצירת שתן)

הבירור של תסמיני השתנה:

הערמונית נבדקת באמצעות החדרת אצבע דרך פי הטבעת, כדי לקבוע באמצעות המישוש אם היא מוגדלת, ואם קיימים גושים או מוצקות חריגה שעשויים לרמז על קיום גידול סרטני בערמונית. ייתכן שהמטופל יתבקש לספק דגימת שתן כדי לוודא שאין זיהום בשתן. בנוסף, ייתכן והוא יתבקש לבצע בדיקת דם כדי לבדוק את ערך ה- PSA בדם.

אם ערך ה-PSA מוגבר, אין זה אומר בהכרח שקיים גידול סרטני בערמונית, שכן גם גדילה שפירה של הערמונית לכשלעצמה יכולה לגרום לערך ה-PSA לעלות.

אפשרויות הטיפול:

הצורך בטיפול בבעיות ההשתנה נקבע על פי חומרת התסמינים ומידת הפגיעה באיכות החיים. בנוסף, ההחלטה גם משקללת את מצבו הבריאותי הכללי של המטופל ואת העדפותיו האישיות. קיימות מספר אפשרויות טיפול זמינות. יש לדון באפשרויות אלה עם הרופא לפני שנקבל את ההחלטה:

א. שינויים בהרגלי החיים ומעקב:

אם התסמינים אינם חמורים מדי או מטרידים יתר על המידה, ניתן לשקול אפשרות זו. השינוי כרוך בהערכות תקופתיות על ידי הרופא, וביצוע שינויים בהרגלי ההתנהגות שעשויים לשפר את התסמינים. שינויים אלה כוללים:

  • שתיית פחות נוזלים – כשני ליטרים ביום
  • הפחתת שתייה לפני השינה
  • הימנעות מקפאין (קפה, קולה, תה)
  • הימנעות ממזונות חריפים
  • טיפול בעצירות כרונית

ב. טיפול תרופתי:

  • חוסמי אלפא (לדוגמא: אומניק, קסטרל) – מטרת התרופה היא להרפות את טונוס השריר בתוך ומסביב לערמונית, כדי להקטין את הלחץ על השופכה ולשפר את ריקון השתן. את התגובה לתרופה ניתן לראות לאחר מספר ימים או שבועות של הטיפול. תופעות הלוואי האפשריות כוללות עייפות, גודש באף, סחרחורת והעדר שפיכה בעת קיום יחסי מין. חלק מתופעות הלוואי חולפות לאחר מספר שבועות של נטילת התרופות. תופעות הלוואי הללו הן הפיכות במידה ויופסק הטיפול.
  • מעכבי 5 אלפא רדוקטז (לדוגמא: אבודארט, דואודארט) – מטרת התרופה היא לחסום את ההורמונים הגורמים לערמונית לגדול. התרופות יעילות יותר ככל שהערמונית יותר מוגדלת. את התגובה לתרופה ניתן לראות לאחר מספר חודשים של טיפול, מכיוון שלוקח לערמונית זמן להתכווץ וע״י כך לשפר את ההשתנה. אם נפסיק את הטיפול בתרופה, הערמונית תגדל חזרה. תופעות הלוואי האפשריות כוללות ירידה בנפח הזרע, ירידה בחשק המיני, רגישות בפטמות, גדילה של השדיים והפרעות בזיקפה.
  • אנטיכולינרגים (לדוגמא: ספזמקס, טוביאז) – תרופות אלו פועלות ישירות על השריר החלק של שלפוחית השתן בכדי להפחית את ההתכווצויות של השלפוחית וע״י כך להפחית את התכיפות והדחיפות למתן שתן. תופעות הלוואי לתרופות מקבוצה זו כוללות יובש בפה, יובש בעיניים, עצירות, עייפות, בעיות זיכרון, הזיות וקושי במתן שתן.
אגוניסט של קולטן בטא 3 (לדוגמא: בטמיגה) – התרופה גורמת להרפיה של השריר החלק של שלפוחית השתן, ועל ידי כך מגבירה את קיבולת השלפוחית ומפחיתה את התכיפות והדחיפות במתן שתן. תופעות הלוואי האפשריות לתרופה כוללות יתר לחץ דם, כאבי ראש, עצירות וכאבי בטן.

ג. טיפול ניתוחי:

הטיפול הניתוחי יומלץ במקרים הבאים:
  1. העדר תגובה או חוסר שיפור עם הטיפול התרופתי
  2. אירועים חוזרים של דלקות בדרכי השתן
  3. אירועים חוזרים של דם בשתן
  4. אירועים חוזרים של אצירת שתן
  5. אבנים בשלפוחית השתן
  6. ערמונית מוגדלת שחוסמת את ניקוז השתן מהכליות או פוגעת בתפקוד הכלייתי
ישנם שני הליכים ניתוחיים עיקריים לטיפול בתסמינים השתנה, כריתה אנדוסקופית של רקמת הערמונית החוסמת דרך השופכה (TURP) וניתוח פתוח לכריתת הרקמה החוסמת (SPP/RPP).
  1. גישה האנדוסקופית (לדוגמא: TURP, HoLEP) – מכשיר מועבר דרך השופכה וליבת הערמונית נכרתת כדי לפתוח את מעבר השתן מהשלפוחית לשופכה (צינורית השתן).
  2. גישה פתוחה (RPP/SPP) – מבוצעת על ידי הסרת החלק הפנימי של הערמונית דרך חתך בחלק התחתון של הבטן. פעולה זו שמורה למקרים בהם הערמונית מאוד מוגדלת.
כמו בכל הליך ניתוחי, עלולים להיות סיבוכים אפשריים, שכוללים:
  1. דימום בשתן
  2. דלקת בדרכי השתן
  3. הפרעה בשליטה בשתן
  4. הפרעה בזקפה
  5. הצרות בשופכה
  • חשוב לציין שלאחר הניתוח ברוב המקרים לא תהיה לך שפיכה כלל, וזה יהיה בלתי הפיך!
כריתת רקמת ערמונית חוסמת בגישה אנדוסקופית

Transurethral Resection of the Prostate (TURP)

הערמונית היא בלוטה המקיפה את השופכה (צינור השתן), בין שלפוחית השתן לסוגר החיצוני. עם הגיל, הערמונית גדלה לעתים קרובות ודוחסת את השופכה, מה שעלול להקשות על ההתרוקנות של שלפוחית השתן. הניתוח בטוח ויעיל, במהלכו כורתים את הליבה הפנימית של הערמונית באמצעות מכשיר מיוחד המועבר דרך השופכה בגישה אנדוסקופית. הניתוח למעשה מסיר את החסימה, ומאפשר לשתן לזרום בצורה חופשית יותר ולשלפוחית השתן להתרוקן בצורה טובה יותר.

לפני הניתוח:

הניתוח יבוצע בבית החולים, שיצור קשר עם המטופל וייתן הנחיות לגבי השעה, התאריך והמיקום של ההליך וכל בדיקה הנדרשת לפני הניתוח. רופא מרדים עשוי להיפגש עם המטופל גם לפני הניתוח כדי לדון בשיטת ההרדמה המומלצת עבורו.

מכיוון שקיים סיכון לדימום מוגבר בעקבות הניתוח בקרב מטופלים הנוטלים מדללי דם, כגון אספירין, וכן תרופות מסוימות לדלקת פרקים או תוספי צמחים מסוימים. בדרך כלל יש להפסיק תרופות אלו לפני הניתוח. אנא שוחחו על כך עם הרופא שלכם.

הניתוח:

את הניתוח ניתן לבצע בהרדמה כללית או אזורית, לשיקול דעתו של המרדים.

הפעולה מתבצעת באמצעות מכשיר הנקרא רזקטוסקופ, המועבר דרך השופכה. אין צורך בחתך בעור. הליבה של הערמונית, הגורמת לחסימה, מוסרת. ההליך כולו אורך בדרך כלל כשעה עד שעתיים. בסיום הניתוח משאירים קטטר שמנקז את שלפוחית השתן. לעיתים, הקטטר מחובר לשטיפה בעזרת מים פיזיולוגיים בכדי לשטוף את שלפוחית השתן מקרישי דם. כל הרקמה שמוסרת במהלך הניתוח נשלחת לבדיקה ע״י פתולוג בכדי לקבוע את אופייה המדויק. יש לזכור כי ניתוח זה אינו משפיע על הסיכון לפתח סרטן הערמונית בעתיד.

לאחר הניתוח:

בסיום הפעולה, המטופל ישהה כשעה עד שעתיים בחדר ההתאוששות. בהמשך המטופל יוחזר לחדרו במחלקה.

בהדרגה תתאפשר חזרה לאכילה ושתייה. בדרך כלל משאירים את הקטטר במקומו למשך יומיים עד להצטללות מלאה של השתן. בזמן שהקטטר נמצא במקומו, לרוב ישנה תחושת אי נוחות, בדרך כלל קלה, הקשורים לקטטר עצמו וייתכנו מדי פעם התכווצויות של שלפוחית ​​השתן. ניתן לשלוט בהתכווצויות אלו באמצעות מתן תרופות.

ישנם מקרים, שגברים נשלחים לביתם עם הקטטר בכדי להסירו מספר ימים לאחר מכן.

לאחר הסרת הקטטר, ייתכן שהשליטה במתן השתן לא תהיה מושלמת ותרגיש תכיפות ודחיפות במתן שתן, צריבה וטפטוף בסיום ההשתנה. כל אלו בד״כ חולפים לאחר מספר ימים עד שבועות.

בשחרור הביתה:

לאחר השחרור הביתה, על המטופל להימנע מהרמת משקל כבד (מעל 10 ק"ג), פעילות גופנית מאומצת

ופעילות מינית למשך כארבעה שבועות. בנוסף, ישנה חשיבות להימנע מעצירות.

יש מטופלים שעלולים לראות דם בשתן או אפילו קרישי דם קטנים עד שישה שבועות לאחר הניתוח.

כל זמן שקיים דימום בשתן, מומלץ לשתות כמויות גדולות של מים, בכמות של כוס לשעה, וזאת בכדי לשטוף את הדם משלפוחית השתן ולמנוע היווצרות קרישים.

סיכונים וסיבוכים אפשריים:

  • קיים סיכון קטן לזיהום הדורש טיפול עם אנטיביוטיקה.
  • לעתים נדירות, דימום עלול לחייב מתן עירוי דם, או אפילו לחזור לחדר ניתוח כדי לעצור את הדימום.
  • לרוב הגברים אין פגיעה בזקפה בעקבות הניתוח.
  • לאחר הניתוח לרוב הגברים אין שפיכה של זרע כלל!
  • אין לניתוח השפעה על ההנאה ממין.
  • לעיתים נדירות, לאחר הניתוח יש קושי בשליטה בשתן. זה עשוי לדרוש טיפול תרופתי או ניתוחי.
  • צלקות חריגות או צמיחה מחודשת של הערמונית עשויים לדרוש עוד הערכה וטיפול בעתיד.